Briecha
055-2870506
ציוד ומערכות

ריקון בריכה או החלפת מים חלקית: מתי זה נכון, מה הסיכונים ולאן מזרימים

מערכת Briecha · 17 בנובמבר 2026

המחשה: ציוד ניקוי לבריכה עם ראש שאיבה

רוב הבעיות שגורמות לבעלי בריכות לחשוב על ריקון נפתרות בלי לרוקן. מים ירוקים, עכורים או בוציים הם בעיה של חיטוי, סינון וניקוי, לא של המים עצמם. החלפת מים בבריכה ביתית הגיונית כשמשהו שנצבר במים לא יורד בשום דרך אחרת: מייצב, מלח או מוצקים מומסים. גם אז, בדרך כלל מספיקה החלפה חלקית לפי חישוב. ריקון מלא שמור לשיפוץ או לתיקון שאי אפשר לבצע מתחת למים, ולזיהום חריג, ורק אחרי בירור של מי התהום ושל מבנה הבריכה. ולפני כל ריקון בררו לאן מותר להזרים את המים במקום שבו אתם גרים.

תרשים של ארבע סיבות לרוקן בריכה והצעד לכל אחת: ערך אחד גבוה כמו מייצב, מלח או מוצקים מוביל להחלפה חלקית בשלבים ואז בדיקה; שיפוץ או תיקון של הציפוי או אביזר מוביל לריקון מלא אחרי בירור מי תהום; מים ירוקים, עכורים או נזילה הם בעיה של טיפול, ולכן לא מרוקנים ומטפלים בסיבה; זיהום חריג כמו מי הצפה וביוב מוביל לריקון אפשרי בידי איש מקצוע כשהקרקע יבשה. בתחתית: יעד המים נבדק מול הרשות
הסיבה לריקון קובעת את הצעד. ברוב המקרים הצעד הוא קטן יותר מריקון מלא.

מה ריקון פותר, ומה לא

ריקון או החלפה חלקית מורידים ריכוז של חומרים שנשארים במים ולא נעלמים בטיפול רגיל. Orenda, יצרנית של מוצרים לטיפול במים, מתארת את הדילול כדרך המעשית ביותר להוריד שלושה דברים כאלה:

  • חומצה ציאנורית (מייצב). לפי Orenda, כלור מיוצב מסוג טריכלור ודיכלור, שממנו עשויות רוב טבליות הכלור, מכיל כ-50%–58% חומצה ציאנורית במשקל, ולכן בבריכה שמשתמשת בו בקביעות המייצב מטפס מהר. משרד הבריאות מפרסם לבריכה פרטית שמשתמשת במייצב טווח של 30–50 מ"ג לליטר, וממליץ במקרה כזה על כלור חופשי של לפחות 2.5 מ"ג לליטר. ככל שהמייצב גבוה יותר, קשה יותר לשמור על חיטוי יעיל. על הקשר בין סוג הכלור למייצב יש פירוט בכתבה על סוגי כלור ומייצב.
  • מלח. Hayward, יצרנית מערכות מלח, כותבת שהדרך היחידה להוריד את ריכוז המלח היא לדלל: לרוקן חלק מהמים ולמלא מים טריים. מלח לא מתאדה, ולכן אידוי והשלמות חוזרות רק מעלים את הריכוז. לפי Orenda, מעל כ-4,500 חלקים למיליון המוליכות כבר גבוהה מדי ופוגעת ביכולת של תא המלח לייצר כלור.
  • מוצקים מומסים וסידן. כל מה שהוספתם למים לאורך השנים נשאר בהם במידה מסוימת. גם כאן הדילול הוא הדרך הבטוחה.

יש גם חלופה שאינה ריקון: Orenda מציינת סינון באוסמוזה הפוכה כדרך מוכחת להוריד חומצה ציאנורית, אבל זו עבודה בציוד ייעודי, ובשאר השיטות שהיא סוקרת התוצאות מעורבות.

מה ריקון לא פותר? מים ירוקים: הסיבה היא חיטוי או סינון שלא עבדו, ומים חדשים באותה מערכת יחזרו לאותו מצב. קראו קודם למה הבריכה ירוקה ועל מים עכורים. בוץ אחרי סערה יוצא בשאיבה, כמו שמוסבר בכתבה על ניקוי בריכה אחרי סערה. וחשד לנזילה לא מתברר בריקון; מתחילים במדידה, כמו בכתבה בריכה מאבדת מים.

החלפה חלקית: כמה מים להחליף

שני פסים שמייצגים את כל מי הבריכה, עם הכלל: החלק להחלפה הוא 1 פחות יעד חלקי נוכחי, כשבמי המילוי אין מהחומר. מייצב מ-80 ל-40: מחליפים כ-50%, וטווח משרד הבריאות הוא 30 עד 50. מלח מ-4,500 ל-3,200: מחליפים כ-29%, לפי יעד היצרן בדוגמה. בתחתית: דוגמה בלבד, בודקים אחרי כל שלב
דוגמאות בלבד: מחליפים בשלבים, מערבבים ובודקים לפני כל שלב נוסף.

כשהבעיה היא ערך אחד גבוה, החשבון פשוט. אם במי המילוי כמעט אין מהחומר הזה, החלק שצריך להחליף שווה ל-1 פחות היעד חלקי הערך הנוכחי.

דוגמה ראשונה, מייצב. נניח, כדוגמה בלבד, שבדיקה מראה 80 מ"ג לליטר חומצה ציאנורית, ואתם רוצים להגיע ל-40, בתוך הטווח של משרד הבריאות. היעד הוא חצי מהערך הנוכחי, ולכן צריך להחליף כמחצית מהמים.

דוגמה שנייה, מלח. נניח בריכת מלח של 40 מ"ק עם קריאה של 4,500 חלקים למיליון, ויעד של 3,200, הערך המיטבי ש-Hayward מציינת לטווח 2,700–3,400. 3,200 הם כ-71% מ-4,500, ולכן מחליפים כ-29% מהמים, כלומר כ-11.6 מ"ק.

שלוש הערות לפני שמתחילים:

  • החישוב הוא קירוב. Orenda מציינת שריקון של חצי מהבריכה לא נותן בדיוק חצי מהמוצקים. מתקרבים ליעד, מערבבים, בודקים, ורק אז מחליטים אם להמשיך.
  • מי המילוי משנים את התוצאה. לגבי מייצב ההנחה סבירה, כי במי ברז כמעט אין חומצה ציאנורית. לגבי סידן או מוצקים, מי המילוי עצמם מכניסים חלק מהם, ולכן הדילול פחות יעיל ממה שהנוסחה מראה.
  • בשלבים. במקום להוציא חצי בבת אחת, אפשר להחליף בכמה סבבים קטנים, ובבריכת ליינר זו כמעט חובה, כפי שמוסבר בהמשך. שימו לב: בסבבים קטנים צריך בסך הכול יותר מים מאשר בהחלפה אחת. למשל, כדי להוריד ערך בחצי בסבבים של 10% צריך כשבעה סבבים, כלומר כ-70% מהנפח. לכן בודקים אחרי כל סבב.

מתי ריקון מלא מוצדק

ריקון בריכת שחיה עד הסוף הוא החלטה מבנית, לא רק החלטה על איכות המים. הוא מוצדק בעיקר בשלושה מצבים:

  1. שיפוץ או תיקון של ציפוי, פסיפס, אביזר בדופן או משהו אחר שאי אפשר לבצע מתחת למים.
  2. ערכים שהדילול החלקי לא מספיק להם, למשל כשהמייצב גבוה עד כדי כך שגם החלפה של חצי מהמים לא תביא אותו לטווח, ואין דרך לבצע סבבים חלקיים.
  3. זיהום חריג, כמו מי הצפה שהביאו ביוב. Orenda מציינת שבבריכה מזוהמת מאוד ריקון ומילוי עשויים להיות האפשרות הטובה, אבל מדגישה שבקרקע רוויה זו עבודה לאיש מקצוע.

זמן או עונה בלבד הם לא סיבה. אין תדירות קבועה לריקון; ההחלטה נשענת על בדיקות המים ועל מצב המבנה.

הסיכונים: מי תהום, ליינר ומבנה

בריכה מלאה דוחפת החוצה במשקל המים שבתוכה. כשמרוקנים אותה, הלחץ מבחוץ נשאר בלי איזון. Envista Forensics, חברת הנדסה משפטית, מסבירה שגשם כבד עלול להעלות זמנית את מי התהום סביב הבריכה, ושבריכה שמרוקנת מתחת למפלס מי תהום גבוה עלולה לצוף מהקרקע אם אין לה שסתום הידרוסטטי תקין.

מה זה אומר בפועל:

  • בבריכת בטון יש בדרך כלל שסתום כזה בנקודה העמוקה. הוא נפתח כשהלחץ מתחת לבריכה גבוה, ומכניס מי תהום כדי לאזן. Envista מציינת שהשסתומים האלה נתקעים לפעמים סגורים. בדיקה וטיפול בשסתום הם עבודה לבונה או לאיש מקצוע.
  • בבריכת פיברגלס בדרך כלל אין שסתום כזה. מתקינים משתמשים לעיתים בבור בדיקה לצד הבריכה כדי לראות את מפלס מי התהום לפני ריקון. אם מי התהום גבוהים, צריך להוריד אותם קודם.
  • אחרי גשם: מדריכים מקצועיים ממליצים לא לנקז עד שהקרקע התייבשה לפחות לעומק הבריכה. בחורף החיפאי זו נקודה שכדאי לקחת ברצינות.
  • בבריכת ליינר: היצרן Latham כותב שבריכת ליינר לא מרוקנים לגמרי, ושלא מוציאים יותר ממחצית נפח המים. ליינר שנחשף עלול להתייבש, להתכווץ ולהתקמט.

ריקון בריכה בנויה הוא לכן לא פעולה של סוף שבוע. אם אינכם יודעים איזה סוג בריכה יש לכם, אם יש לה שסתום ומתי נבדק, זה המידע הראשון שצריך להשיג.

איך מחליפים מים בפועל, בשלבים

בהחלפה חלקית אין צורך לרוקן את הבריכה עד למטה. דרך נפוצה היא להשתמש בברז המסנן: במדריך הבעלים של Hayward מוסבר שמצב WASTE מוציא את המים ישירות לניקוז בלי מעבר במסנן, כדי להוריד מפלס. סבב אחד נראה כך:

  1. בודקים ורושמים את הערך שרוצים להוריד ואת המפלס ההתחלתי.
  2. עוצרים את המשאבה, מעבירים את הברז ל-WASTE ומפעילים שוב. עוקבים כל הזמן אחרי המפלס, ועוצרים לפני שהמים יורדים מתחת לפתח הסקימר, כדי שהמשאבה לא תינק אוויר.
  3. מחזירים את הברז לסינון וממלאים במים טריים עד מפלס העבודה.
  4. מערבבים יממה בסינון ובודקים שוב. רק לפי התוצאה מחליטים אם צריך סבב נוסף.

כל סבב כזה מחליף רק חלק קטן מהנפח, ולכן כמה סבבים קרובים לרוב בטוחים יותר מריקון גדול אחד, במיוחד בבריכת ליינר. אם החישוב מראה שצריך להחליף חלק גדול מאוד מהמים, זה הזמן לעצור ולהתייעץ לפני שממשיכים.

לאן הולכים המים

כאן אין תשובה אחת. אין הנחיה ישראלית רשמית ומפורסמת אחת שקובעת לאן מותר להזרים מים מריקון בריכה פרטית: לביוב, לניקוז העירוני, לגינה או לרחוב. הוראות יצרני מסננים מתארות חיבור של יציאת הניקוז (WASTE) לקו ניקוז, אבל זו הוראת התקנה ולא כלל משפטי.

לכן, לפני ריקון בריכה ביתית, פנו לרשות המקומית או לתאגיד המים שלכם ושאלו מה מותר בכתובת שלכם. ציינו את הנפח המשוער, אם המים מכילים כלור או מלח, ובאיזה קצב אתם מתכננים להוציא אותם. גם כשמותר, הזרמה מהירה של הרבה מים עלולה להציף חצר, שכנים או תעלה.

מילוי מחדש ואיזון ראשון

המילוי הוא תחילת העבודה, לא סופה. אחרי מילוי מלא או חלקי:

  1. מפעילים סינון כדי לערבב את המים החדשים עם הישנים, לפני כל בדיקה.
  2. בודקים כלור חופשי, pH ועכירות, ולפי הצורך גם מייצב, מלח וסידן. משרד הבריאות מפרסם לבריכה פרטית כלור חופשי של 0.8–2.0 מ"ג לליטר, pH של 7.2–7.6 ועכירות עד 0.6 NTU, וממליץ לבדוק כלור ו-pH לפחות פעמיים ביום. פירוט נוסף יש בכתבה על ערכי מים בבריכה.
  3. מאזנים לפי התוצאה ולפי התוויות. חומר אחד בכל פעם, חומצה מוסיפים למים ולא להפך, ולא מערבבים כימיקלים ביניהם.
  4. בבריכת מלח בודקים את ריכוז המלח מול ההוראות של המערכת. אחרי דילול ייתכן שהמלח ירד מתחת לטווח.
  5. בודקים שוב אחרי יום-יומיים, כי ערכים ממשיכים לזוז עד שהמים מתערבבים לגמרי.

ואם הבריכה צריכה לעמוד ריקה או חלקית לזמן מה, זכרו שגם זה מצב שצריך לנהל. משרד הבריאות מציין שמים עומדים בבריכה בלי טיפול עלולים לגרום למפגעים סביבתיים ולסכנה בטיחותית.

אם אתם בחיפה, בקריות, בנשר או בטירת כרמל ושוקלים ריקון או החלפת מים, אפשר להתחיל מבדיקת ערכים ומבירור של מצב הבריכה דרך תחזוקת בריכות שוטפת, או בשיחה ובוואטסאפ ל-055-2870506. ציינו את סוג הבריכה, את הסיבה שבגללה אתם שוקלים ריקון ואת תוצאות הבדיקה האחרונה.

מקורות והמשך בירור

הוראות ציוד תלויות בדגם; דרישות תפעול בישראל יש לברר מול הגורם המוסמך לפי המתקן.

רוצים שנטפל בזה בשבילכם?

צוות Briecha עובד בכל חיפה והקריות — הערכת מצב חינם, בלי התחייבות.

שאלות נפוצות

כל כמה זמן מחליפים מים בבריכה?

אין תדירות קבועה: מחליפים מים כשבדיקה מראה שמשהו שנצבר לא יורד בדרך אחרת: מייצב מעל הטווח של 30–50 מ"ג לליטר שמשרד הבריאות מפרסם, מלח מעל יעד המערכת או מוצקים מומסים גבוהים. מלח לא מתאדה, ולכן אידוי והשלמות חוזרות מעלים את הריכוז עם הזמן.

אפשר לרוקן את הבריכה בחורף?

החורף הוא דווקא זמן רגיש. גשם כבד עלול להעלות זמנית את מי התהום, ובריכה שמרוקנת מתחת למפלס מי תהום גבוה עלולה לצוף אם אין לה שסתום הידרוסטטי תקין. מדריכים מקצועיים ממליצים לא לנקז עד שהקרקע התייבשה לפחות לעומק הבריכה.

ריקון יפתור בריכה ירוקה?

בדרך כלל לא. מים ירוקים הם סימן לחיטוי או לסינון שלא עבדו, ומים חדשים באותה מערכת עלולים לחזור לאותו מצב. גם בהנחיות של Orenda להתאוששות אחרי סערה, ריקון מוצג כאפשרות לזיהום כבד בלבד, ובשאר המקרים מטפלים בבריכה כמו בבריכה ירוקה.

כמה זמן אפשר להשאיר בריכה ריקה?

כמה שפחות, ולפי הוראות הבונה או היצרן. בבריכת ליינר Latham מזהיר שליינר שנחשף עלול להתייבש, להתכווץ ולהתקמט, ולכן לא מרוקנים אותה לגמרי. ומשרד הבריאות מציין שמים שנשארים לעמוד בבריכה בלי טיפול עלולים לגרום למפגעים ולסכנה בטיחותית.

הערכת מצב חינם055-2870506